מאנגה
תולדות המאנגה
איפה הכל התחיל ומה קרה לאורך הדרך
אנשים רוחצים, קאטסושיקה הוקוסאי (1760-1849)
מגזין המאנגה הראשון
פוסטר מאנגה מ-1878
המאנגה היפנית הראשונה
מאנגה היא אמנות הקומיקס היפנית.
המאנגה התפתחה במקביל לקומיקס המערבי, אך שונה ממנו הן במאפיינים גראפיים, עלילתיים ומבניים והן בתרבות הסובבת את התעשייה.
"מאנגה" היא מילה יפנית המשמשת לציון "קומיקס" ובשפה היפנית היא מציינת קומיקס לכל דבר, העולם מחוץ ליפן אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד.
קדמו למאנגה האמאקימונו (emakimono) - מגילות מאוירות המגוללות סיפור בעזרת שילוב של מלל ואיורים. מגילות אלה החלו להופיע בתקופת נארה (Nara) כחיקוי למגילות דומות שהיו מקובלות בסין. החל מאמצע המאה ה-12 החלו המגילות היפניות להיבדל משמעותית בסגנונן ממקבילותיהן הסיניות. המגילות היפניות מתאפיינות במשקל רב שניתן לציורים על חשבון המלל. עליונות הציור על המלל היא גם אחד המאפיינים החשובים ביותר של המאנגה.
מאוחר יותר, בתקופת אדו (Edo) החלו להתפרסם ספרים נטולי מלל ובהם רק תגליפי עץ. ספרים אלו נקראו "ספרי התבוננות" בניגוד ל"ספרי קריאה".
אולם ההשפעה הגדולה ביותר על המאנגה המודרנית היא רצועת הקומיקס האמריקנית. המאנגה המודרנית עוצבה, למעשה, בצלם רצועות אלה. בחצי הראשון של המאה העשרים החלו להופיע בעיתונות היומית ביפן מגוון סדרות קומיקס המחקות את אחיותיהן מעברו השני של האוקיינוס האטלנטי.
תחת הכיבוש האמריקני שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, היו המאנגאקים נתונים יותר מאי פעם להשפעת רצועות הקומיקסהאמריקאיות, שתורגמו והופצו בעיתונות היומית היפנית.
אחד המאנגאקים הללו, שהושפע רבות מוולט דיסני, חולל מהפכה בסוגה זו, והיה למעשה לאבי המאנגה של ימינו: אוסאמו טזוקה. עד בוא טזוקה, היו המאנגות מעוצבות כהצגת תיאטרון: הדמויות היו מתוארות באותו "מרחק" מהקורא בכל המסגרות והיו מוצבות במרכז התמונה כשהן עומדות. טזוקה היה הראשון שתיאר תנועה בקומיקס היפני. עבודותיו היו דומות יותר לסרט קולנוע מאשר להצגת תיאטרון. לשם המחשת התנועה, השתמש טזוקה באמצעים גרפיים כגון עקבות-תנועה או שימוש במילות רעש ("בום", "ווושש", וכדומה) שליוו את כל התנועות. אולם המהפך האמיתי שחולל היה בהשתמשו במסגרת כבעדשת מצלמה. הוא נטל לעצמו את החופש לשנות את מיקום "מצלמה" זאת ממסגרת למסגרת, ולמקם את הדמויות שלו באזורים שונים של המסגרת, לאו דווקא במרכזה.
טזוקה ביקש להתנסות בסוגים שונים של מאנגה. תוך כדי כך הוא גם המציא כמה סוגים חדשים. בינואר 1963 עלתה לשידור בטלוויזיה היפנית סדרת ההנפשה המקורית הראשונה. טזוקה הפיק אותה, והיא הייתה מבוססת על אחת מעבודותיו הידועה במערב כ"אסטרו, הרובוט הקטן". עד שנות השישים היו ילדים קהל היעד העיקרי של המאנגות. בשנות השישים היה טזוקה אחד המאנגאקים שהחלו ליצור מאנגות למבוגרים. מאנגות אלה טיפלו בנושאים "רציניים" יותר ועלילותיהן היו מורכבות יותר.
טזוקה נודע בחוש ההומור שלו, ברגישותו האנושית, בעמדותיו האנטי-צבאיות ובחשש שעלה מעבודותיו מפני השתלטות הטכנולוגיה על החברה. בשנת 1985 הוענק לטזוקה אוסאמו פרס התרבות של טוקיו. ארבע שנים לאחר מכן הלך לעולמו. שנה לאחר מותו הקדיש לו המוזיאון לאמנות מודרנית בטוקיו תערוכה. אירוע זה ציין את הצטרפותה "הרשמית" של המאנגה לקאנון התרבות היפני.
פעילות:
1. צפו בסרטון המצורף של סיור במוזיאון המאנגה בקיוטו
2. צאו לסיור באתר האינטרנט של מוזיאון המאנגה בקיוטו
3. שתפו את חבריכם בקבוצת הפייסבוק מה למדתם בעקבות הסיור באתר
סוגי המאנגה
סוגי הקומיקס לפי תוכן, שכבת גיל ומין
לכתבי העת של מנגה מיועדים בדרך כלל לקבוצת גיל מוגדרת ולמין מסוים:
-
קודומו (Kodomo): לילדים צעירים
-
שונן (Shonen): לילדים או לנערים מתבגרים
-
שוג'ו (Shojo): לילדות או לנערות מתבגרות
-
סאינן (Seinen): לגברים צעירים
-
ג'וסיי (Josei): לנשים צעירות
מקובל להבחין גם בין תכנים טיפוסיים:
-
שיטיי (Shitei): מאנגה הומוריסטית לכל הגילאים.
-
יונקומה (Yonkoma): מאנגה בארבע מסגרות (כמו רצועת הקומיקס האמריקנית). בדרך כלל הומוריסטית.
-
גקיגה (Gekiga): מאנגה דרמטית משנות ה-60 עד שנות ה-70.
-
ג'ידאימונו [Jidaimono] עלילה היסטורית.
-
מואה (Moe): מאנגה המוקדשת לרגש מסוים כלפי אדם מסוים.
-
סווירי (Suiri): פרשיות רצח ובילוש.
מאפיינים חזותיים
איך דמויות המאנגה נראות בעצם
אחד המאפיינים החזותיים הבולטים ביותר של המאנגה הוא העיניים הגדולות של הדמויות, גם של אלו האמורות להיות ממוצא אוריינטלי. העיניים הגדולות מקלות אולי על המאנגאקים לבטא את רגשות הדמויות. ואמנם לעתים קרובות יש לדמויות הבעות מוחצנות באופן מוגזם. זאת בניגוד לקוד ההתנהגות המקובל ביפן, המחייב קור רוח ואיפוק. למעשה, רוב הדמויות בעלות מאפיינים מערביים מובהקים: דמויות ג'ינג'יות, או כאלה בעלות עיניים כחולות או שיער בלונדיני הם מאפיינים שכיחים של דמויות מאנגה, אפילו אם הן אמורות להיות ממוצא אוריינטלי. קל יותר להבדיל בין שתי דמויות כאשר צבע השיער של אחת מהן צהוב וצבע שיער השנייה שחור, מאשר בין שתי דמויות שצבע השיער של שתיהן שחור. עם זאת יש הרואים בתופעה זו ביטוי של כמיהה למערב. חלק מהמאנגאקים בוחרים לשוות לכל דמויותיהם חזות יפנית מובהקת.
המאנגות מרבות להשתמש במוסכמות גרפיות לשם תיאור המצב הרגשי או הגופני של הדמויות. אובדן הכרה, למשל, מתואר על ידי זוג צלבים המחליפים את עיגול העיניים.
המעבר החד מהרציני למשעשע גם הוא מאפיין בולט של המאנגה.
מילות צליל ורעש מלוות תדיר את התנועות, הפעולות והמחשבות של הדמויות. השפה היפנית עשירה מאוד במילים מסוג זה, כמו גם במילים דומות המתארות תופעות שאינן מלוות בהכרח בצליל אופייני. חיוך, למשל, מלווה בדרך כלל בכיתוב "ניקו ניקו", דממה מתוארת על ידי הכיתוב "שין", נצנוץ מלווה בכיתוב "פיקה פיקה", וכדומה.
המבנה הצורני של המאנגה דינאמי: מסגרות משנות את ממדיהן וצורתן בהתאם לאיור שהן מכילות, לפעמים דמויות או קטעי איור יוצאים במכוון מהמסגרת. לא נדיר, שהרכיבים הגרפיים המרכיבים את המאנגה שייכים לעולם שבו פועלות הדמויות.
פעילות:
1. צפו בסירטונים המצורפים לצורך העשרה ולמידת טכניקת יצירת דמויות בסגנון המאנגה.
2. לאחר שלמדנו את מאפייני הדמויות בקומיקס המערבי ובמאנגה, נסו את מזלכם במשחק "זהה את הקומיקס".
3. שתפו את חבריכם בקבוצת הפייסבוק בתוצאות שלכם ותראו היכן אתם יכולים להשתפר.
אפיון דמויות
מה מייחד את הדמויות
אחד המאפיינים הבולטים באפיון הדמות במאנגה זו הקיצוניות. הדמויות תמיד יהיו מאוד מוקצנות.
לרוב ניתן גם לראות תיאורים מוגזמים של רגשות או תגובות של הדמויות: טיפות זיעה גדולות במצבי לחץ, ורידים בולטים בעת כעס ואף התעלפויות ברוב הגרסאות הקומיות של האנימה.
התפתחות המאנגה לאני מה
איך המאנגה התפתחה לאנימה
אנימה היא המילה היפנית עבור "אנימציה" ומשמשת ברחבי העולם כמושג המתאר אנימציה שמקורה מיפן, שמאפייניה ניתנים לזיהוי כאנימציה יפנית אותנטית. ביפן המילה מתייחסת לאנימציה בכלל, מקומית ומן העולם.
אנימה היא סדרה או סרט אשר נוצרו בשימוש של טכניקות אנימציה דו-ממדית או תלת-ממדית בסגנון ייחודי של איורים בעלי מאפיינים פיזיים ברורים לדמויות (מאנגה) לרוב מדובר בעיניים גדולות במיוחד, אף ופה קטנים ושיער מעוצב באופן קיצוני וציבעוני, על אף שיש אמנים שסוטים ממאפינים אלו למען מאפיינים אנטומיים יותר ריאליסטיים. בישראל האנמה (מעצם היותה סוג אנימציה) מזוהה בעיקר עם סדרות ילדים עקב יבוא סדרות המיועדות בעיקר לקהל הצעיר. אך למרות כך ישנן סדרות אנימה מתאימות לכל הגילאים.
הפצות של מדיית אנימה מבוססות לרוב על מאנגה (קומיקס יפני) ושורשיו של האנימה נעוצים בה. אנימות לרוב הן ייבוא של מאנגות לאנימציה חיה, אך זהו דבר שכיח ביותר שאנימות לא יהיו לגמרי נאמנות לעלילה או לסדר הדברים במאנגה עקב הגבלות פרקים או סיבות אלו ואחרות.
מאנגה, הקומיקס היפני, דומה לאנימה במאפייניו, הן החזותיים והן המבניים והרעיוניים. סרטים רבים וסדרות רבות בסגנון האנימה החלו כחוברות מאנגה שנחלו הצלחה. לעתים קרה תהליך הפוך: בעקבות סרטי אנימה ואף משחקי מחשב נכתבו חוברות של מאנגה. ישנן אנימות שאין להן מקבילת מאנגה בכלל, והאנימה מבוססת על ספר, סרט, אגדה, רעיון מקורי וכדומה.
האנימה והמאנגה זוכות לפופולריות גם מחוץ ליפן, וסדרות רבות מדובבות או מתורגמות לאנגלית כדי שיהיה ניתן להפיצן גם במקומות כגון בארצות הברית ואירופה
פעילות:
1. צפו בקטעי הוידאו המצורפים של סרטי אנימה
2. כנסו לקישור לויקפדיה והעמיקו את הידע
3. היכנסו לקבוצת הפייסבוק לפוסט "מאנגה 3.5 , התפתחות המאנגה לאנימה" ותדונו בהשפעות המערביות באנימות שצפיתם בהן.
סיכום
מה היה לנו כאן
לאחר סקירה על מאפייני המאנגה , הגיע הזמן ליישם את מה שנלמד וליצור דמות משלכם.
פעילות:
1. עליכם ליצור דמות קומיקס בדמותכם בהשראת המאנגה. היעזרו בפרמטרים שלמדנו: למי מיועדת המאנגה, שכבת גיל, מין והנושא המרכזי אותו היא מייצגת.
2. לאחר שהחלטתם איזו דמות אתם רוצים, תהפכו את עצמכם לדמות המאנגה העונה לכל הקטגוריות המתאימות. זכרו את המאפיינים, היחודיים של המאנגה והתנהגות הדמות.
3. לאחר שתיצרו את דמותכם החדשה העלו את העבודה לקבוצת הפייסבוק וקבלו ביקורת מחבריכם.
* היכנסו לקבוצת הפייסבוק להנחיות מפורטות!